בית הנוף
מבנה עתיק וגבוה המשקיף על הר הבית והעיר העתיקה. בשל מיקומו הטופוגרפי הגבוה שימש המבנה למושבו של מושל העיר בתקופה העות'מאנית. המבנה שוכן בסמוך לשער הפרחים ולנכסים יהודיים נוספים ובו שש דירות, חלקן מאוכלסות וחלקן בהמתנה עד להשלמת השיפוצים. על גג הבניין נבנתה תצפית לזכרו של הרב נחמיה לביא זצוק"ל, תושב העיר העתיקה שנרצח סמוך למקום.
בסוכות תשע"ו (2015) צעדה משפחת בניטה בדרכה לכותל המערבי משער שכם לאורך רחוב הגיא. מחבל ערבי רצח את אהרן אב המשפחה ולקול צעקותיה של רעייתו יצא הרב לביא במסירות נפש ובגבורה מסוכתו בבית ויטנברג כדי להצילם ונרצח בעצמו. הרצח היה מכה קשה לכל עם ישראל ובפרט ליישוב היהודי בעיר העתיקה.
מתוך השבר הגדול צמחה הנחמה וכחצי שנה לאחר מכן נרכש בית הנוף, בעל מיקום אסטרטגי ואחת מנקודות התצפית הגבוהות והמרהיבות ביותר בעיר העתיקה.
בתקופת פריחתו גרו בכפר כ-500 יהודים (144 משפחות) בלמעלה מ-90 בתים, והיו בו ארבעה בתי כנסת, תלמודי תורה, בית תבשיל, גן ילדים, מרפאה, בתי מלאכה ובור מים לצרכי הציבור. בשנת תרצ"ח (1938) פינו הבריטים את הכפר מתושביו מחשש לשלומם וזאת בעקבות פרעות הערבים. הבריטים שלא יכלו להגן על התושבים במקום הבטיחו להחזירם לבתיהם אולם ההבטחה לא מומשה מעולם.
בשנת תשס"ד (2004) חודשה ההתיישבות היהודית בכפר ומשפחות יהודיות חזרו לגור במקום. כיום מתגוררות בכפר השילוח משפחות יהודיות במספר מתחמים שונים הפרוסים ברחבי הכפר: בית עובדיה ,בית פרומקין, בית רחל, בית הדבש ובית יהונתן. בית הכנסת העתיק בכפר חזר לפעול והוא משמש היום גם כמרכז מורשת וכמרכז חיי הקהילה.
בית הצלם
מבנה גבוה מאוד ברחוב שיח' ריחאן ממנו תצפית מרשימה על הר הבית.
בית הצלם נרכש בשנת תשמ"ט (1989) על ידי עמותת עטרת כהנים ונקרא "בית הצלם" בעקבות טעות בחיוג. סיפור הרכישה התחיל סיור שערכה העמותה עבור סגן שר הבטחון דאז מיכאל דקל, ושאליו הוזמן אחד מצלמי הכותל לתיעוד האירוע. מאוחר יותר נעשה נסיון לאתר את הצלם וטעות בחיוג הובילה לבעליו הערביים של הבית, ומכאן ועד רכישת הבית הדרך היתה קצרה ביותר.
בשנת תשנ"ח (1998) נרצח תושב "בית הצלם" חיים קרמן זצוק"ל, ולאחר פטירתו הונצחה דירת מגוריו על שמו – "בית חיים קרמן".
כיום מתגוררות במתחם ארבע משפחות יהודיות.
בית ויטנברג
מתחם יהודי ברחוב הגיא המוביל משער שכם לכותל המערבי. המתחם נקנה באמצע המאה ה-19 על ידי משה ויטנברג, סוחר יהודי עשיר מוויטבסק, שהשקיע את הונו ומרצו לרכישת נכסים בירושלים (קודם לכן שימש המקום כבית מלון ונקרא "לוקאנדה"). המתחם, הכולל כעשרים דירות בנות שניים-שלוש חדרים כל אחת, הוקדש על ידי ויטנברג לטובת יוצאי העיר ויטבסק שברוסיה וגרו בו חסידי חב"ד. מאוחר יותר נבנה בחצר המתחם בית-כנסת, בו נהגו להתפלל יהודי הרובע. בית הכנסת כלל, בין היתר, ספריה גדולה ובה כתבי יד של אדמור"י חב"ד שאליה נהרו תלמידי חכמים מכל רחבי הארץ.
בפרעות תר"פ ותרפ"ט (1920; 1929) תקפו פורעים ערבים את תושבי המתחם, ובסמוך לבית ויטנברג רצחו את מיכאל גרוס יליד ירושלים ואת האגרונום שמואל הרמתי. הפורעים הערבים שרפו, שדדו, בזזו וחללו את הבתים ואת בית-הכנסת שבחצר והעלו באש את הספרייה הגדולה. המתחם נותר שומם עשרות שנים.
בשנת תשכ"ז (1967), עם איחוד העיר תחת ריבונותה של מדינת ישראל, חזר המתחם לידי בעליו – "הקדש ויטנברג משה בן ראובן".
בשנת תשמ"ז (1987) הועברה החזקה על מקום לידי עמותת עטרת כהנים, וזו חידשה את ההתיישבות היהודית במקום. באותה שנה בכ"ט באב נערכה חנוכת הבית במעמד הרב שמחה הכהן קוק, הרב שלמה אבינר, אהרן ביר ונציג "הקדש ויטנברג" טוביה גולדמן.
מספר חודשים לאחר מכן בנר ראשון חנוכה תשמ"ח (דצמבר 1987), בתגובה להתנכלויות פורעים ערבים ליהודי הרובע המוסלמי, שכר אריאל שרון, שכיהן אז כשר הבינוי והשיכון, דירה במתחם ונהג להתגורר בה מספר ימים בשבוע. הוא גם נהג לערוך במקום כינוסים לפעילי הליכוד. בעקבות נוכחות זו הוגברה האבטחה על בית ויטנברג וסביבתו.
כיום מתגוררות בו 7 משפחות יהודיות.
נאות דוד