בית ויטנברג

מתחם יהודי ברחוב הגיא המוביל משער שכם לכותל המערבי. המתחם נקנה באמצע המאה ה-19 על ידי משה ויטנברג, סוחר יהודי עשיר מוויטבסק, שהשקיע את הונו ומרצו לרכישת נכסים בירושלים (קודם לכן שימש המקום כבית מלון ונקרא "לוקאנדה"). המתחם, הכולל כעשרים דירות בנות שניים-שלוש חדרים כל אחת, הוקדש על ידי ויטנברג לטובת יוצאי העיר ויטבסק שברוסיה וגרו בו חסידי חב"ד. מאוחר יותר נבנה בחצר המתחם בית-כנסת, בו נהגו להתפלל יהודי הרובע. בית הכנסת כלל, בין היתר, ספריה גדולה ובה כתבי יד של אדמור"י חב"ד שאליה נהרו תלמידי חכמים מכל רחבי הארץ.

בפרעות תר"פ ותרפ"ט (1920; 1929) תקפו פורעים ערבים את תושבי המתחם, ובסמוך לבית ויטנברג רצחו את מיכאל גרוס יליד ירושלים ואת האגרונום שמואל הרמתי. הפורעים הערבים שרפו, שדדו, בזזו וחללו את הבתים ואת בית-הכנסת שבחצר והעלו באש את הספרייה הגדולה. המתחם נותר שומם עשרות שנים.

בשנת תשכ"ז (1967), עם איחוד העיר תחת ריבונותה של מדינת ישראל, חזר המתחם לידי בעליו – "הקדש ויטנברג משה בן ראובן".

בשנת תשמ"ז (1987) הועברה החזקה על מקום לידי עמותת עטרת כהנים, וזו חידשה את ההתיישבות היהודית במקום. באותה שנה בכ"ט באב נערכה חנוכת הבית במעמד הרב שמחה הכהן קוק, הרב שלמה אבינר, אהרן ביר ונציג "הקדש ויטנברג" טוביה גולדמן.

מספר חודשים לאחר מכן בנר ראשון חנוכה תשמ"ח (דצמבר 1987), בתגובה להתנכלויות פורעים ערבים ליהודי הרובע המוסלמי, שכר אריאל שרון, שכיהן אז כשר הבינוי והשיכון, דירה במתחם ונהג להתגורר בה מספר ימים בשבוע. הוא גם נהג לערוך במקום כינוסים לפעילי הליכוד. בעקבות נוכחות זו הוגברה האבטחה על בית ויטנברג וסביבתו.

כיום מתגוררות בו 7 משפחות יהודיות.